הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "חבל אשר" נ' חובב

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום – ביצוע עבודה ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר, על פי סעיפים 145(א) בשילוב עם סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 בכך שהשלימה בנובמבר 2009 בישוב כליל בניית בית מגורים בהיקף של כ – 170 מ"ר. כל זאת כאשר ייעוד המקרקעין לפי תוכנית מתאר מאושרת, חקלאי.

המאשימה מבקשת להטיל על הנאשמת קנס כספי כאשר לצורך קביעת הקנס יש להביא בחשבון את היקף הבניה ואת העובדה שהנאשמת ביצעה את העבירה על אף שהותרתה. בנסיבות אלה אף יש להטיל על הנאשמת תשלום כפל אגרה. עוד מבקשת המאשימה לחייב את הנאשמת בחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה שבה הורשעה ולהורות בצו המופנה לנאשמת על הריסת בית המגורים.

הנאשמת טוענת כי בנסיבות העניין אין להטיל עליה עונש כלשהו שכן האחריות למצב אליו נקלעו תושבי הישוב כליל מוטלת כולה לפתחתן של הרשויות.

נתוני הרקע אשר הציגה הנאשמת להצדקת טיעונה זה נרשמו כדלקמן:

"הגענו מדימונה לפני 17 שנים לגליל עם חזון הגשמה, פנינו לסוכנות קיבלנו שמות של מספר ישובים שבהם ניתן להתיישב, כליל היה אחד מהם. חתמנו חוזה עם הסוכנות והמינהל. היה קונספקט ברור מה אנו רוצים לעשות שם. אנו מתעסקים עם סוסים. הייתה מחשבה לעשות חווה טיפולית ובתי אירוח. העבירה היא על בית המגורים שלנו. שני בתי האירוח מאושרים. הכל נעשה תחת משהו מסודר".

הוסיף והסביר בן זוגה:

"היסודות של הבית הזה נעשו בשנת 2000 בסיוע של הסוכנות ועל בסיס האישורים שקיבלנו. זה היה ברצף של שני בתי אירוח בנחלה שלנו שאושרו. ב – 2005 הרמנו את הבית הזה עד גובה חלונות. בבית יש מפלס אחד, יש קומת עמודים שהיא לא בנויה, זה מפלס אחד, מתחת לקומת העמודים יש חלל מפולש לא סגור, מעל העמודים יש קומה וכו'. עד שנת 2005 היינו בגובה של עד קורות הקשר שמעל החלונות וכו'. ב – 2005 נתנו לנו צו הפסקה והפסקנו. בנובמבר או בסמוך לכך השלמנו את קורות הקשר מעל החלונות, קירינו בגג פח והצבנו דלתות וחלונות והשלמנו את המבנה וכו' ".

האישום תוחם לעניין השלמת הבניה כמבואר לעיל כאשר המאשימה מאשרת באופן כללי כי תיאור השלמת הבניה בבית המגורים בנובמבר 2007 לאחר שהופסקה הבניה ב – 2005, משקף את המציאות.

הרקע להחלטת בני הזוג להשלים את הבניה הוסבר הן על ידי הנאשמת והן על ידי בן זוגה. הנאשמת הסבירה:

"הבית הזה עומד כבר הרבה שנים באותו מצב ונקלענו למצב של חוסר אונים. המטרה שהיתה בהקמת כל הדבר הזה שנוכל להתפרנס בכבוד. אנחנו שקענו בחובות עצומים ולא הצלחנו לממש. אנחנו לא מצליחים להתפרנס כמו שצריך מהעניין הזה וכו'.

אנחנו גרים עכשיו בבית המגורים. עכשיו יש שם ממ"ד. בבתי האירוח אין ממ"ד. במלחמה היינו תחת המדרגות".

הוסיף בן זוגה של הנאשמת:

"לפני שהשלמנו את הבניה גרנו בצימר של 60 מ"ר שבנינו כחוק. נתקענו בו כי זה היה בזמן המעבר. כבר קיבלו אישורים בכליל. אנחנו קנינו מתקציב שקיבלנו מהסוכנות ומכספי פיצויים שקיבלתי בגין תאונה מאוד קשה את הבית הזה כולל 6 סוסות ואוכפים. כל הציוד עמד בשטח ונרקב במשך 15 שנים. נאלצתי למכור את הסוסות וכו'.

אני איש סוסים זוהי עבודתי. אני עובד עם סוסים 15 שנים. כל בוקר אני קם מתוך ההקפאה האיומה הזאת ונותן שירות לחוות ולא יכול לעשות את זה אצלי בבית".

"ההקפאה האיומה" אליה התייחס בן הזוג, כוונתה לסבך התכנוני הקשה במיוחד אליו נקלעו תושבי הישוב שלא באשמם ואשר כתוצאה ממנו נעצר 'מירוץ החיים' של תושבי הישוב כליל ולא ניתן לקבל אישורי בניה במקום לכל צורך שהוא מזה כעשור שנים תואר ע"י בן הזוג בזו הלשון:

"בשנת 2005 גרגורי (מפקח הבניה, א.ש.) הגיע ודיבר איתי שכדאי לעצור כי בקרוב מאוד יהיה שינוי גדול ועצרנו. כל עצירה כזאת משמעותה עוד הפסדים והפסדים. עצרנו את הבניה. ב – 2006 או 2007 אמרנו שנגיש תיקים ורודים למועצה הלכנו והבאנו שוב מודד. התוכנית לא התאימה כי הייתה ישנה. עשינו תיק בקשה חדש והגשנו למועצה. לא קיבלנו תשובה קרוב ל – 4 חודשים. לאחר מכן קיבלנו תשובה לאקונית שלא מתייחסת למצב שלנו ופוסלת את זה כאילו זה אוויר. שזה שטח חקלאי. שני הבתים שליד הם לא חקלאים? ציינו שהבית חצי גמור וכו'. 15 שנים להקפיא בן אדם ולא להתייחס, איך אפשר לעשות דבר כזה ? "

את הנזק הכבד אשר נגרם לבני הזוג כתוצאה "מההקפאה האיומה" תארה הנאשמת כדלקמן:

"בשנת 99' עד 2000 כשהובהר לנו שאנחנו הולכים להתקע עם הפרוייקט הזה וצריכים למצוא אלטרנטיבות לא הערכנו שזה הולך לקחת כל כך הרבה זמן והחלטנו שנצטנע הילדים היו קטנים, לבנות על הגג 20 מ"ר ונסגור אותם. על גג של הצימר ואז תהיה לנו פינה שההורים יכולים. שיהיה מקום פרטי. בנינו את זה, המועצה הגיעה והגישה כתב אישום על כך באטימות, לצערי הרב בגלל שלא רצינו להסתבך נאלצתי את כל מה שבניתי לפרק במו ידיי וכו'. פירקנו את זה זרקנו את כל החומר. זה עוד הפסד".

והוסיף בן הזוג: